כיצד לגדל ילדים לצד נכדים באופן מיטבי ולגשר בין פערים בגילאים של הילדים הגדלים זה לצד זה.

גב' יהודית שולם, עובדת סוציאלית קלינית, מחברת הספרים "ללוות ילד" ו"האישה במעגלי חייה" מעלה נקודות להתבוננות פנימית:

"הנושא של גידול ילדים קטנים לצד נכדים בני אותו הגיל או אפילו נכדים בוגרים יותר, הוא נושא מורכב שיש לנהוג מולו בכובד ראש ולתת עליו את מלוא המשקל והאחריות.

ישנה הנחת יסוד שאמא אוהבת את כולם אותו הדבר ומתנהגת לכולם באותו האופן וזה לא נכון! כל ילד מקבל אמא אחרת, כי עם השנים האמא משתנה. לפעמים בזיגזגים, לפעמים בתנועות חדות כלפי מעלה או מטה, כך שזה מובן מאליו - ועל אחת כמה וכמה כשהיא בתור סבתא. ישנן לא מעט נקודות חיכוך במצב שבו מסתובבים בבית ילדים ונכדים הקרובים זה לזה בגילם.

תפקיד האם הוא לחנך את ילדיה שלה, ולא את הנכדים וגם לא את הבנות הנשואות או הכלות. הקונפליקט מתעצם מפני שבדרך כלל הילדים שלנו מחנכים את ילדיהם שלהם בצורה אחרת מאתנו. כאן מגיע הפיצול בין המחויבות לחינוך הילד שלך לבין פינוק הנכד וישנם לא מעט נושאים שבהם עם ילדייך - יש לך חוקים והגבלות, וכמגיעים הנכדים זה שונה.

ואתן דוגמא: נושא הממתקים. סבתא מספקת ממתקים. את ילדייך שלך את מגבילה ועוד איך, כי הם אצלך כל הזמן.

את מאוד רוצה שהנכדים יבואו וימשיכו לאהוב אותך? את פוחדת שאת לא מספיק נחמדה וצריכה את הממתקים כדי לקנות בצורה זו את אהבתם? אז מה קורה כשהנכדים באים, והילדים רואים מול עיניהם מה שהם מקבלים? אלו הן נקודות שצריך לתת עליהן את הדעת.

קוריוז שארע אצלנו בבית התרחש כאשר כיניתי את נכדי באופן אוטומאטי בשם החיבה שנהגתי לכנות בו את בני. הוא מיד קפץ ושאל: "זה השם שלי, למה את קוראת לו ככה?!"

ישנה קנאה ואמהות רבות מפחדות ממנה מאוד ומכחישות אותה במקום לתת לה מקום, וזוהי טעות! צריך לתת מקום לרגש, לשבת ולדבר על מה שמרגישים. להקשיב לתחושות, להתייחס אליהן, לשאול את הילד מה עובר עליו – ומנגד לא להתרפס ולהתנצל. הקנאה תמשיך ללוות אותו במשך החיים והוא יצטרך להתמודד איתה. אם עכשיו תתני לו בדיוק את כל מה שאת נותנת לנכד, הוא לא יקנא יותר בחיים? להיפך, זוהי הזדמנות לעבוד על מה קורה לךָ כשאתה מקנא ולדעת שזה הגיוני ולגיטימי להרגיש כך.

נדבך נוסף הנבנה על גבי מציאות זו, הוא פער ניכר בגיל בין הילדים הגדלים בבית. העובדה כי בבית חיים זה לצד זה ילדים קטנים לצד מתבגרים ובוגרים, שחוץ מזה שהם עזר כנגדך - לפעמים הם הופכים פתאום למאן דאומר. המתבגרים הם הרי מלכי העולם ומרכז היקום ושוב קיימת נקודת חיכוך: מצד אחד את מאוד נעזרת בהם - הבנות המתבגרות מאכילות ומקלחות את הקטנים ומשכיבות אותם לישון ואת משוחררת לצאת בערב להרצאה או לתוכנית במתנ"ס. במובנים מסוימים הילדים הגדולים הם אלה שמגדלים את הילדים הקטנים, ואז איך את מסבירה את הגבול והקו האדום הזה שבו עם כל הכבוד למה שהבנות שלך עושות, זהו לא מתפקידן להתערב בחינוך ולתת את עצותיהן ודעותיהן בעניין חינוך הקטנים?!

היבט מורכב לא פחות הוא זה שיתכן מאוד, שגם את ילדייך הגדולים, חינכת אחרת מאיך שאת מחנכת כיום את הקטנים.

מדובר בשלושה מוקדים עם פוטנציאל לתסבוכת ולתת על זה את הדעת ולפתח את המודעות לנושא, כיוון שמדובר בנושאים קריטיים שאי אפשר להתעלם מהם".

עם כל הרצון לתת עצות מעשיות, אין פתרונות קסם. יהודית שולם מכוונת בעיקר להתבוננות פנימית ולניתוח הסיטואציות והבנת השטח על מנת להגיע לתיקון, כל אחת עם בני ביתה.

"אני ממליצה לכל אמא לכנס את הילדים הנשואים, לשבת יחד לשיחה משותפת ולגבש החלטות. זה בסדר גמור להסביר מה מתאים לך לעשות עם הנכדים ומה לא, ותאמיני או לא- גם אם תציבי כללים שיגרמו בתחילה לעקימת אף ולהומור רוטן, הילדים הנשואים יוסיפו לבוא עם הנכדים ואת תרווי מהם רוב נחת...

ובעיקר חשוב שאת האמא, תהיי קשובה לאינטואיציה הפנימית שלך איך לנהוג מול כל אחד מבני המשפחה. הקדוש ברוך הוא נתן לך ילד במתנה, ועם הילד את מקבלת את הכוחות ואת היכולות לגדל אותו באופן הנכון. אל תזלזלי בתחושות, תני במה למחשבותייך ולרגשותייך, העצימי את עצמך – אלה הם ילדייך ואת היא אמם. את יודעת ומסוגלת להכיל ולהיות שם בשבילם יותר מכל אחד אחר".