חדש מפני ישן תוציאו - אופנות מתחלפות

מדדתי עליונית שהשוליים מאחור היו ארוכים יותר מלפנים. קיפלתי את העודף בידיים כדי לראות איך זה יראה, כאן התערבה המוכרת ואמרה 'זה מה שהולך היום'. ההערה שהייתה אמורה לשכנע אותי לרכוש את המוצר, הציפה אותי ברגשות תסכול.

זוכרים זמנים שקנינו בגד לילדים רק כי הקודם היה קטן עליו. וכשרכשנו לעצמנו שמלה או חליפה דאגנו שהבד יחזיק מעמד שנים. והיום? הפרסומת דואגת לשכנע אותנו שאנו פשוט חייבים להתעדכן ולהצטרף אל הזרם כדי להיות בעניינים. אני תוהה האם עם הגיל אנו נעשים חסינים או מושפעים יותר מהפרסומת?

נקודה למחשבה לפני שאתן נותנות תשובה, גם מי שחושב שעליו אי אפשר לעבוד כי הוא מסוגל להבחין בטריקים ובשטיקים ולהתגונן מהמסרים, מתברר שהפרסומת משפיעה בכל מקרה. ובעוצמה החזקה ביותר דווקא על מי שחושב שהוא אינו מושפע.

הבעיה אינה רק האם עמדת בפיתוי ולא קנית משהו שניסו לשכנע אותך לקנות, גם אם ראית מודעה ולא השתכנעת – המוח קלט מידע ומסרים סמויים שמחלחלים ומשפיעים.

היות והתחלתי עם בגד, נמשיך בנושא האופנה. פעם (בפרה היסטוריה), כשחולצה הייתה מציצה מתחת לסוודר המראה היה שלופרי ('מרושל' בשפה תקנית), פתאום הופיעו סוודרים כשבחלק התחתון תפורה חולצה, וזה הפך להיות צו השעה. נתקלתם במודעות פרסומת לבנים המתהדרים בצבעים בשלושים גוונים!!! וכן הלאה.

כבר מזמן אין בחנויות מחלקה לסבתות, אנחנו מתלבשות כמו כולן. כי הרי אמרנו כבר, הנעורים הם נותני הטון ומכתיבי הזהות.

נעבור לתחום התכשיטים: מי זוכרת את הזמנים שתכשיט היה עשוי מזהב או מכסף ומחירו תאם את הכמות המתכת שהכיל. יופיו של תכשיט היה פונקציה בין היתר, מערכו. לא עוד.

לפני מספר שנים פגשתי אישה צעירה שענדה שרשרת עשויה מעיגולי תחרה חלולים, כמעט בלי חומר ממשי. 'מכרתי שלושה תכשיטי זהב שקיבלתי מהשוויגר לאירוסין כדי לקנות את השרשרת', היא סיפרה. מבחינת ערך – התכשיט שהיא ענדה היה שווה עשירית ממחיר התכשיטים שהיא מכרה. 'אבל ממילא לא הייתי עונדת אותם, הם שכבו במגירה כי היו מיושנים', היא טענה.

תכשיטים הפכו לזולים יותר ויותר: זהב הפך ל'גולדפילד', ואז למתכת מוזהבת. יהלומים הם כבר אפילו לא זרקונים, גם הסברובסקי הולך ונעלם. כשרואים תכשיט אין שום מושג כמה הוא עלה, יתכן ואפילו עשרה שקלים.

נחזור לבגד שקניתי. העליונית נמכרה עם שרשרת מתאימה. היא עשויה מחתיכות פלסטיק ועיגולי מתכת מוזהבים שאין שום חשש שמישהו יטעה ויחשוב שמדובר במתכת יקרה. נכד שהתרשם ממנו שאל אותי ממה הוא עשוי, 'פלסטיק טהור', עניתי, והרגשתי מובסת.

כל חיינו מושפעים מהטרנדים, אפילו שיטות הפסיכותרפיה. היום זו אופנת ה-CBT וה-NLP, ועוד צירופי אותיות באנגלית. והציבור נוהה אחרי כל מי שמבטיח לעשות את הקסם ולהפוך אותך למאושר/שמח/רגוע/מרוכז. מחק את המיותר או הוסף כאוות נפשך. אני מעיינת קצרות במודלים העכשוויים החולפים בסך כשברור שבעוד זמן קצר יגיע משהו עוד יותר חדש.

מה שעצוב זה שהפרסומות קובעת עבורנו סולם של ערך ושווי, ואנחנו מכרנו את הדימוי העצמי שלנו בעבור נזיד עדשים. בתמורה קיבלנו ערכים מעוותים כמו 'אתה מוערך לא לפי מה שיש לך, אלא לפי מה שאתה קונה'. השלנו מעלינו את השאלה האם אני צריך או זקוק למוצר מסוים. וכן! גם אנחנו הזקנות הצטרפנו ובמקום שקולנו ישמע בברור ויהווה משקל נגד לנהירה העדרית אנו מנסות לא לפגר במרוץ.

מה אני מציעה? דע את האויב

קודם כל מודעות. בואו לא נטמון את ראשינו באדמה, ולא נעמיד פנים שעלינו פרסומת לא עובדת. כשנדע שהפרסומת היא 'עשו' ולא 'אחי', ייקל עלינו להתחמש כנגדה ולא לתת לה לשטוף את דעתנו בלי שליטה.

וכדי שלא נסיים בנימה קודרת, אפשר למצוא פנים חיוביים לפרסומת. למשל ההשפעה הברוכה על הפסקת עישון, שינוי תדמית של ילדים 'מיוחדים'. העובדה שאברכים יכולים לקנות לנשותיהן תכשיטים מבלי לבקר קודם בגמ"ח.

ואני מאתגרת אתכם למצוא עוד.