בואו נדבר על מזג האוויר

אני מתכוונת לספר לצעירים שבניכם איך מזג האוויר היה לפני שנים לא רבות.

נתחיל בעובדה שבשנה היו ארבע עונות: חורף, סתיו, אביב, וקיץ.

עונת החורף נמשכה ארבעה חודשים תמימים, מתשרי ועד סוף טבת, במהלכם הגשם ירד חלק גדול מהזמן והטמפרטורות היו נמוכות מאד. בירושלים כמעט בכל חורף ירד שלג שנשאר על האדמה קרוב לשבוע. מובן מאליו שהחיים בחורף התנהלו כסדרם, הלכנו לבית הספר, החנויות היו פתוחות והכלי הרכב המעטים נסעו.

התעטפנו בשכבות מרובות: גופיות חמות, מספר סוודרים, מעיל ומעליו שכמיה נגד גשם, מספר זוגות גרביים, נעלים ומעליהם ערדליים. וכך, מסורבלים, פסענו באיטיות עד שהגענו למחוז חפצינו. לא זוכרת מטריות וגם למי שהייתה היה קשה להחזיק יד למעלה ולהיאבק בגשם, אז נרטבנו קצת או הרבה, בדרך כלל עד סוף היום רוב הבגדים התייבשו, וגם אם לא, לא התרגשנו, הרי הם ממליא נרטבו שוב בדרך חזרה.

החימום בבתים נעשה באמצעות תנורי נפט ששימשו גם לייבוש כביסה, וחימום אוכל.

בהדרגה, לאט לאט הורגשה הקלה בקור ובגשם והגיעה עונת האביב, שנקראה גם עונת המעבר, שנמשכה חודשיים. ההפוגות בגשם הלכו וגדלו עד המלקוש, השמש הגיחה והטמפרטורות עלו, השכבות הוסרו בהדרגה, הפרחים הנצו, החיוכים חזרו, או יותר נכון אפשר היה לראות אותם, מבעד למעטה הבגדים, השהות בחוץ הפכה לנסבלת ואחר כך לרצויה.

הגענו לקיץ שהתחיל בחודש ניסן ונמשך גם הוא ארבעה חודשים. מכירים את האמרה ש'זקני צפת לא זוכרים חורף קשה כל כך?', עכשיו תשמעו ממני, זקנה ירושלמית, שזוכרת את הקיצים בירושלים. הטמפרטורות נעו בין 24 מעלות ועד 29 כשמדי מספר שבועות הגיע גל של 'חמסין' שאחר כך שינה שמו ל'שרב'. ואז החום היה גבוה וכולם דיברו כמה שזה בלתי נסבל ואכלו קרטיבים [הילדים], או אבטיח עם גבינה מלוחה [המבוגרים]. מזגנים לא היו והסתדרנו בלעדיהם. בתי האבן שמרו היטב על החום בחורף ועל הקרירות בקיץ. בין ימי החמסין הערבים והלילות היו קרירים, ולכולנו היו ז'קטים לערבים הירושלמיים.

עונת הסתיו חתמה את השנה בחודשיים של התקררות הדרגתית. שכבות הלבוש חזרו לעטות את גופינו, עדיין שהיינו הרבה בחוץ עד שהגיע שוב הגשם והקור.

למה בחרתי לדבר על הנושא?

בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים בעונות השנה. גם מכחישי ההתחממות הגלובלית כבר לא יכולים להמשיך ולטמון את ראשם בחול. אין עונות מעבר ולמעשה אין גם חורף. חמש שנות הבצורת ברצף וקיצים בהם החום הולך ועולה ונמשך שבועות בלי הפוגה. אין כמעט בית ללא מזגן, גם בירושלים, שעובד שעות רבות ביממה עד שחברת החשמל מכריזה על שיאים שנשברים.

אני מאתגרת אתכם קוראים נאמנים לא לדלג על הקטע הבא, להפך, לקרוא אותו בתשומת לב ראויה.

לא קרינת שמש ולא התפרצות וולקנית אלא בני אדם, הם האחראים להתחממות כדור הארץ.

טמפרטורת כדור הארץ עולה בהתמדה. השינויים עלולים להוביל לפגיעה משמעותית ברווחת האדם ובמערכות הטבעיות. זו כבר אינה נבואה אפוקליפטית, אנו רואים וחשים היטב את ההשפעות: אירועי מזג אוויר קיצוניים, מיני בעלי חיים מוכחדים וריבוי מואץ של אחרים, שטחי יערות הולכים ומצטמצמים. קחו למשל כותרת בתאריך יא' תמוז תשע"ה בעיתון יתד: שנת בצורת נוספת תגרום לשיבושים באספקת המים לבתים.

התירוצים הסטנדרטיים לחוסר נכונות לשינוי מוכרים.

- מה כבר אני, היחידה יכולה לעשות עבור כדור הארץ?

- הנושא כל כך ענק ושייך למנהיגים ולראשי מדינות, מה זה כבר משנה באיזו מעלה אני פותחת את המזגן שלי?

- התרגלתי לכל מכשירי החשמל ולנוחות המודרנית, מה את רוצה שאחזור לכבס בגיגית?

- אני כל כך עסוקה ממש אין לי זמן ואנרגיה נפשית להתייחס לנושא.

- זה המצב. הבעיה האקולוגית היא מכת טבע בלתי ניתנת לשינוי.

- הקב"ה הכל יכול מנהל את העולם, הוא לא צריך אותי לסייע לו.

וכך ממשיכים עסקים כרגיל, עומדים על 'זכותנו' לקדוח חור מתחת למושב שלנו בספינה, ושאף אחד לא יגיד לנו מה לעשות.

אני מדברת על השתדלות, על תשומת לב. לא עלינו המלאכה לגמור אבל אין כל אחד מאתנו להבטל ממנה.

אם יורשה לי פרפראזה על אמרה המיוחסת לצ'רצ'יל 'אל תשאלו מה כדור הארץ יכול לעשות עבורכם, שאלו מה אתם יכולים לעשות עבור כדור הארץ'. ואם אנחנו, הזקנות החכמות, לא נגלה מנהיגות וניתן דוגמא, מי כן? ואם לא עכשיו אימתי?